יום שלישי, 2 באפריל 2013

ליידי מרמלדה

אני מכורה לשוטטות חסרת תועלת באינטרנט.
למעשה, לא נכון לכנותה חסרת תועלת: היא מספקת שפע בידור לי ושפע ממון לכל מיני אנשים שעושים כל מיני דברים מדהימים. וכמובן, שומרת על מנהל הבנק שלי דרוך ועירני.
אחד האתרים האהובים עליי לשיטוטיי הוא מרמלדה מרקט. אני יכולה לפתוח אותו, להתחיל לדפדף בין הדפים ולגלות שעברו שלוש שעות וטרם שתיתי את חבית הקפה שהכנתי לי.
אני אוהבת את מרמלדה כי זו הזדמנות לגלות מעצבים מקומיים, כי האתר ידידותי להחריד וכי אני מתה על הקשר הישיר בין המוכר לקונה שהאתר מאפשר. אני מהנודניקיות שלא מהססות לשלוח מיילים, לשגע בשאלות, להציף במחמאות ולתקשר עם האדם שייצר את החפץ שבו אני חושקת. זה תהליך מאוד אישי, וטרם מצאתי דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר באינטרנט.
להלן תוצאות ערב אחד מול מרמלדה, וחבית קפה קרה ומבאסת אחת:

1. שרשרת רורשך שחורה, 99 ש"ח, kopozizo.
האמת צריכה לצאת לאור: אני סנובית מסריחה.
כתוצאה, יש לי חולשה לדברים (תכשיטים, תיקים, מחברות מעוצבות, מדבקות על הרכב) שמהווים סוג של מבחן אינטליגנציה לסובבים אותי. השרשרת הזו היא התגלמות חלומי הסנובי הרטוב: משהו שרק אנשים מסוימים, בעלי השכלה מסוימת, יבינו ויצחקו ממנו. קצת כמו לענוד סוד.



2. ספריה מודולרית לסלון, 5600 ש"ח, רומן ואלכס.
בהמשך לפריט הקודם, בהיותי אותה סנובית מסריחה, ספרייה היא הדבר הראשון שאני בודקת אצל אנשים אחרים בבית והדבר הראשון שאני רוצה, אוהבת ונהנית לראות אחרים בודקים אצלי. הספרייה שלי היא סוג של ייצוג - לא בהכרח של מי שאני, אלא של מי שאני רוצה בכל לבי להיות יום אחד. ואני רוצה.
להיות.
הספריה.
הזו.
מלאה, כמובן, באטווד, גארי, מקיואן, הארדי, מורנטה, מורקאמי, שרייבר, קנז, גוטפרוינד ועוד.




3. טבעות עם שמות, 300 ש"ח, פאולה לפידות.
בהיותי אמא, אני כמובן חושבת על שמות ילדיי, אם כי כמובן שאפשר ללכת על הפחות בנאלי עם מאהבים, חיות מחמד, סופרים אהובים או בראנג'לינה. סתם מציעה. בכל מקרה, אני לא חובבת גדולה של ז'אנר תכשיטי האמהוּת: מתעבת את השרשראות עם דמויות הילדים, את הצמידים עם דמויות הילדים, את סיכות הבטחון עם דמויות הילדים ובאופן כללי את ההצהרה בפני כל העולם: "נעים מאוד, אני אמא. ואלה דמויות הילדים שלי".
אבל
אני באמת אמא.
ולמרות שאני מרגישה את זה ביני לביני כל הזמן, לפעמים דווקא כן מתחשק לי גם להצהיר על זה.
אבל אני עדיין שונאת את כל דמויות הילדים. ולכן זו נראית לי חלופה מושלמת - מעודנת, לא צעקנית ולא בולטת ובעיקר שיקית ויפה.
נראה לי, בקיצור, שאני יודעת מה אני רוצה ליום ההולדת שלי. אני מקווה שזה מגיע עם אצבע ספייר, כי לי נגמר המקום.


4. איור על קנבס, 165 ש"ח, סטודיו קוביות.
נתקלתי בקוביות לפני כשנה בקניון ומיד התאהבתי: איורים מתוקים, נאיביים, בצבעוניות מושלמת. על המקום קניתי שלוש גלויות שמעטרות את משרדי מאז, וסימנייה עם טוסיק של פעוטה, שהפכה מיידית לסימניה האהובה עליי (דהיינו, היחידה שטרם איבדתי). היש מתוק מזה?






5.שרשרת בן גוריון, 195 ש"י, sketcha.
כי למי יש יותר שיק מלאיש ולעמידת הראש?





6. תיבת אור - סוס קרוסלה, 250 ש"ח, יוסי ושרון
האמת היא שאני רוצה כל מה שיש בחנות הזו. אבל אם היו מצמידים אקדח וירטואלי לראשי ואומרים לי לבחור - סוס הקרוסלה היה מנצח. יש לי חולשה איומה לסוסי קרוסלה שכאלה, ואפילו הייתה לי פעם תיבת נגינה כזו, שנרכשה לאחר מצוד רב שנים ושנפרדתי ממנה בצער רב רק אחרי שהחתולה השלימה את משימת חייה והרסה אותה לחלוטין, השם יקום דמה. יש משהו בקרוסלות שמרגש אותי. הן סממן של ילדות - לא הילדות שלי אבל ילדות כלשהי - שלא התקלקל עבורי אף פעם. פנטזיה מושלמת, מתוקה, בצבעי פסטל ועם מוזיקת תיבת נגינה ברקע. פנטזיה כזו, שהייתי שמחה להעניק לילדיי.





7. ארנק מוארך, 179 ש"ח, טלטליקה.
אני מסתובבת עם מגוון תרופות בתיק, שהדרך היחידה לוודא שאזכור לקחת אותן עמי (עניין חשוב למדי) היא לדחוס אותן בתיק קטן כלשהו. כרגע מדובר בתיק אדום עם נקודות וציור של אוליביה, החזירה האהובה עליי. אבל כשהוא יותש - ונסיון העבר מלמד שבסוף זה יקרה - אני חולמת על התיק הזה כדי להחליף אותו. אני לא יכולה לדמיין את האפיפן שלי מאושר באף תיק אחר, ואפיפן מאושר הוא אפיפן יעיל!






ומה אתם עשיתם היום למען מדינה? 



יום שני, 1 באפריל 2013

איך הפכתי לערסית


בנעוריי הפוחזים עשיתי הרבה שטויות: נתתי למישהי בת גילי לספר אותי (והסתובבתי עם כובע שאר הקיץ), לא הקשבתי לאמא שלי כשהיא אמרה לי לעשות נזם (כמה שנים אחר כך החכמתי ועשיתי), חשבתי שייעודי האופנתי הוא להתמזג עם הקיר (ובהתחשב בצבע עורי זו לא הייתה מחשבה לחלוטין מופרכת, אני מודה) ובעיקר ענדתי תכשיטי כסף. הרבה תכשיטי כסף.
שזה דבר מאוד אווילי לעשות כשאת והקיר נראים כמו אחים שהופרדו בלידתם.

שנים לאחר מכן למדתי: זהב. עור בהיר נועד לענוד זהב.
למזלי למדתי את זה לפני חתונתי. לרוע מזלו של בעלי למדתי את זה אחרי שהוא קנה לי טבעת אירוסין בזהב לבן. שאני בחרתי.
למזלו של איזה באר שבעי בר מזל, הטבעת הי"ד נפלה לי בשלב מסוים לתוך הארמברקס (מסוג הדברים שקורים לי, ורק לי, ושרק מי שמכיר אותי מאמין שהם יכולים לקרות למישהו, ושהמישהו הזה תמיד יהיה אני) ומשם כפי הנראה לכביש בדרך לאוניברסיטה, שם אבדו עקבותיה לעד.
וכך יצא שזכיתי (כלומר, דרשתי) טבעת חדשה. בזהב צהוב. ובא לציון גואל ולג.ר.א.ס הפתרונים.

הנקודה היא שאני מתה על זהב. כמו עורב, הצהוב-צהוב המנצנץ הזה מרגש אותי עד עמקי נשמתי. אני אוהבת את הצהובים במיוחד, אלה שהקראט שלהם נמוך דווקא, כי הם הכי מחמיאים לגוון שלי (ראיתם פעם רוויון? אז קצת יותר בהיר מזה). ואני תמיד מוכנה לקנות או לקבל איזה תכשיט - בתנאי שהוא מזהב.
ויותר מהכל - אני אוהבת שעוני זהב. בעיקר את הגדולים והגבריים-משהו, אבל גם עדינים יותר עושים לי את זה.

בשבוע שעבר הגיע אחד חדש לפתח ביתי (טוב, לתיבת הדואר שלי, אבל אין צורך להתקטנן) וגרם לי אושר ועונג, עד הרגע שבו בעלי ראה אותו, החוויר, מלמל "ערסית" והתחפף מהשטח רגע לפני שהספיק לגלות כמה אווירודינמי השעון החדש שלי.

אז לרגל הפיכתי הרשמית לערסית, ולמען שמו הטוב של שעוני החמוד והמוזהב ושל כל השעונים הזהובים והחמודים בעולם כפי שאנחנו מכירות אותו, הנה לפניכן כמה הצעות הגשה לשעוני זהב מהממים ושיקיים שאני ממליצה עליהם בחום - בהנחה שיש לכן בעל עם יותר טאקט (או פחות מהירות) משלי.

1+2
לעדינות שבחבורה:
שתי גרסאות נשיות פשוטות של סווטש, להשיג בחנויות הרשת.




3. לעדינות שאוהבות קצת בלינג-בלינג:
צמיד קמעות של אקססורייז עם שעון, 35 פאונד, אסוס.




4. לאלה שאוהבות להיות מיוחדות:
בגרסת הטבעת (כן כן, כמו אלה שהיו אופנתיות מאוד בניינטיז, אנחת-אלוהים-אני-זקנה): ויויאן ווסטווד, 150 פאונד, אסוס.

5. לחובבות הקיטש:
שעון פרחוני, 220 דולר, שופבופ.


6. לאלה שלא רוצות להתבגר:
שעון עם אוזני ארנב, 20 פאונד, אסוס.



7. לחובבות הליפופים:
אדורנו, 190 ש"ח, מרמלדה מרקט.




8. לחובבות הרטרו:
קסיו עם מקלדת, 250 ש"ח, וואלה שופס.
פעם זה היה מגה מגניב בעיניי. פסגת הטכנולוגיה.
כמה זה נורא אם גם היום?



9. והרכש החדש שלי:
גם זהוב, גם מתלפף וגם מהמם.

וגם עשוי להביא את נישואיי אל קצם.
20 פאונד, אסוס.