יום שישי, 28 ביוני 2013

המנצחים והמפסידים

נפתח דווקא בהשלמה קטנה לרשומת הלבבות.
חיה בחורה את חייה, ומרגישה שהכל בסך הכל בסדר איתה, להוציא כמה תלונות פולניות הכרחיות. יש לה מה שהיא צריכה כדי להתקיים בשמחה ולהתלונן בדיצה. ואז היא רואה בכתבה בוואלה טבעת, וחייה נראים לפתע חסרי משמעות, ערך והגיון, כי - וכל עוד - פיסת השלמות המתכתית המשובצת הזו לא נמצאת על אצבעה.
ואין לה, אין לה, אין לה אלא לבכות ולחלוק אתכן.
4400 ש"ח. מילר. יום ההולדת שלי באוקטובר. אני רק אניח את זה כאן.

וכעת לעניין.
אתמול החל הסייל של אסוס. אני אוהבת את הסייל של אסוס: לא רק כי אני אוהבת לקנות פריטים בהנחה אלא גם, ובעיקר בימי מינוס עגמומיים אלו, כי הוא מאפשר לי לעשות סדר יסודי בוויש ליסט שלי. כשאני רואה פריט יורד לחצי מחיר ולא רוצה מיידית ובלי דחיות ושהיות להוסיף אותו לסל הקניות שלי - כנראה שאני לא באמת חושקת בו.
הפעם, לשם שינוי, אני רוצה לחלוק אתכן דווקא את הפריטים שעזבו את רשימתי לעד. קצת כמו בחיים - טוב, הרבה כמו בחיים, כי שופינג הוא-הוא החיים עצמם ושלא יגידו לכן אחרת - אפשר ללמוד הרבה דווקא מטעויות. או במקרה הזה - מטעויות שכמעט נעשו.

1. ג'ינס עם דהייה, 25 פאונד, אואזיס.
כי הוא טרנדי מאוד. טרנדי מדי. כלומר, פריט שבעוד חצי שנה אני עשויה בהחלט לתהות אם שפיותי הייתה איתנה כשרכשתי אותו.
כי יש לי כבר משהו די דומה אבל הרבה יותר קלאסי, ואני מנסה להגמל מטייתי חסרת השליטה לכפילויות.
כי הוא לא גבוה מספיק בשביל גזרתי. ואחר כך אני אצטער כל פעם מחדש לגלות שאני נראית בו כמו מאפין על רגליים.
כי אני לא בטוחה לגבי האורך שלו. ואני שונאת מכנסי שבע שמיניות שהם תוצאה של כשל אורכי. זה תמיד ניכר. 


2. סנדלי פלטפורמה של Whistles בשילוב צבעים מהמם, 66 פאונד.
כי למרות שהם באמת יפים עד אין קץ, כל פעם שאני רוכשת סנדלי פלטפורמה (אחת לכחמש שנים, בהתאם לשובה של האופנה הזו) אני נזכרת בכאב למה זה לא רעיון טוב. ואני מתכוונת לזה באופן מילולי, לכאב. חמישה צעדים ואני על גחוני, כבודי העצמי פזור סביבי מרוסק לחתיכות קטנות, והסנדלים במקרה הטוב רק משופשפים קצת ובמקרה הרע בהליכי גירושין מהסוליה. סיפור אמיתי. 
3. תיק באולינג מפוספס, 14.5 פאונד, אסוס.
הייתי שמחה להגיד שויתרתי עליו כי יש לי מספיק תיקים, אבל זו תשובה פשוטה מדי וחיי השופינג שלי מורכבים הרבה יותר. יש לי מספיק תיקים. יש לי אפילו יותר מדי (אם כי לא בהגזמה, אם שואלים אותי. אם שואלים את בעלי, התשובה תהיה שונה. מזל שלא שואלים.) אבל על התיק הזה ויתרתי לא רק כי יש לי מספיק תיקים אלא כי אני מנסה להגיע להכרה, הבנה והסכמה הדדית (של ליבי עם המוח שלי) שאני צריכה פחות דברים. וכדי שיהיו לי פחות דברים לא מספיק שאפטר מכאלה שאני לא רוצה (משימה שאני מצטיינת בה בצורה כמעט מטרידה) - אני גם חייבת להכניס פחות דברים חדשים לביתי. לפיכך, התיק הזה נשאר בחוץ.
בנוסף יש לי קצת חשדות לגבי איכותו. אבל זה סעיף משני. 
4.ז'קט שחור פרחוני, 36 פאונד, אסוס.
אני לא לגמרי בטוחה מה גרם לי להכניס את הפריט הזה לרשימה מלכתחילה. אבל הוא היה שם, ועכשיו הוא לא. לא בגלל שאין לי שום אמביציה להיראות כמו רוכבת רודיאו, אלא בגלל שבגזרה כזו שאני אראה כמו מקרר משפחתי רוכב רודיאו. זה עשוי להיות משעשע, רק שהבדיחה תהיה לגמרי עליי. כלומר, אני.

5. סנדלי עקב לבנים, 31.50 פאונד, אסוס.
הסנדלים האלה הם באמת כל שאני יכולה לחלום עליו: קלאסיים עם נגיעה של וינטג', גזרה עדינה ומקסימה ובלבן. ואני מתה על סנדלים לבנים. זה קיצי, זה כייפי, זה מתאים להכל וזה מחמיא לכל לק שאבחר. ואני עושה בחירות מוזרות לפעמים. אני פשוט יכולה לדמיין את עצמי - כלומר, מישהי שמזכירה אותי אבל רזה באיזה 20 קילו, עם חזה קטן, שיער ארוך ועור שזוף, כלומר, לא דומה לי בשיט - רוקדת בהם בחן - שוב, לא דומה לי בשיט - באיזו מסיבת קוקטייל לצד הבריכה - אמרתי כבר שלא דומה לי בשום דבר? - עם שמלה מסתובבת (זה החלק שבו היא דומה לי קצת).
אבל העקבים, כך מספר המפרט הטכני, בגובה 6.5 ס"מ. שזה 6 ס"מ יותר ממה שאני מסוגלת להדס עליו בכבוד. אז לא.
6. טבעת עם אבן, 32 פאונד, קנת' ג'יי ליין.
כי אני שומרת את עצמי לדבר האמיתי. עם הלב. מתחילת הפוסט. רק אומרת.  

בברכת קנייה מוצלחת, וויתורים מוצלחים עוד יותר!

יום שבת, 15 ביוני 2013

ניקרבוקרס

אני מרבה לאחרונה לחשוב על מכנסיים קצרים.
 כמובן, אני חושבת גם על דברים משמעותיים יותר: הקריירה שלי, מערכת החינוך, הרעב העולמי, פוליטיקה מקומית ומצב החסה בשטחים. אבל בין כל אלה אני מוצאת לי כמה רגעי חסד מדי יום להרהר גם במכנסיים קצרים.
מלתחתי מתהדרת בארבעה ספסימנים שכאלה: שני זוגות ג'ינס קצרים ישנים מאוד, אחד מתמנון ואחד מפוקס, זוג מחויט אחד באפור מלנז' (טוב, נו, אפור כהה. אבל תמיד רציתי להגיד אפור מלנז' בקונטקסט לא מטופש כלשהו) עם שלושה כפתורים ממנגו, וג'ינס קצר חדש ומושלם מקסטרו שהשבוע עשיתי עמו ניסוי כלים שתוצאותיו מיד יופיעו לשיפוטכן.
אף אחד מהם לא נלבש מחוץ לבית בחמש השנים האחרונות, להוציא את האקספרימנט. אני לא לגמרי בטוחה למה. מכנסיים קצרים, מתישהו בסביבות התיכון, הפסיקו להתפש בעיניי כפריט שראוי ללבוש אותו לכל מקום שאינו הבית או חוף הים, וכיוון שאת חיבתי לחוף הים אתם כבר מכירים, ובכן, אני לובשת מכנסיים קצרים בבית.
ולפעמים לפעמים כשאני הולכת עם הילדים לפארק. אבל ממש רק לפעמים.


האקסרימנט:

(ג'ינס קצר: קסטרו. חולצה מכופתרת: מנגו. שרשרת: פונצ'אוס. נעליים: רוני קנטור.)

ובכל זאת, לאחרונה אני חושבת שאולי טעיתי. אולי שפטתי את המכנסיים הקצרים מוקדם מדי. אולי בעצם אני פחות זקנה ממה שחשבתי ואני בכל זאת יכולה להפגין רוח ספורטיבית באיזה זוג ג'ינס קצר וראוי?

כל המחשבות הטורדניות הללו הובילו אותי החוצה, אל מרחבי האינטרנט, בחיפוש אחר מכנסיים קצרים שווים, כאלה שאפשר ללבוש לעבודה או לבילוי עם הילדים או אפילו ליציאה (הדבר הזה שאנשים בלי ילדים עושים בזמנם הפנוי. זמן פנוי זה הדבר הזה שיש לאנשים שאין להם ילדים) ולהיראות שיק.
אז יצאתי למסע חיפושים. קבעתי לעצמי כמה כללי ברזל לגבי לבישת מכנסיים קצרים בגילי המתקדם (29ב'), במצבי המתקדם (נ+2) ובמצבי הנפשי (מעורער תמידית בכל הקשור באופנה):
א. לא קצר מדי.
אם אני לא יכולה להתכופף בלי להטריד מינית אחרים - זה קצר מדי. אם אני אפילו לא צריכה להתכופף כדי להטריד מינית אחרים זה *בפירוש* קצר מדי. הייתי רוצה לטעון שזה כלל ממש פשוט ליישום, אבל תצפית זריזה באוכלוסיה הכללית מגלה שלמעשה מדובר במדע חמקמק והפכפך שדורש שיקול דעת מקצועי ומיושב. במילים אחרות: תשאלו חברה טובה, עם טעם טוב והרבה כנות, רגע לפני שאתן שולפות כ. אשראי.
ב. לא צעקני מדי.
שזה נכון, תכל'ס, לגבי כל פריט שהוא. אבל במכנסיים קצרים, שהם הצהרה בפני עצמה, צריך להזהר במיוחד.
ג. לא יקר מדי.
כיוון שאין לי מושג, בסופו של דבר, כמה שימושי יהיה הפריט וכמה אומץ יהיה לי ללבוש אותו בסיטואציות כאלה ואחרות, אני מעדיפה להתחיל עם זוג אחד במחיד סביר.

חמושה בחוקי הברזל הנ"ל, יצאתי לדרך.

1. מפוספסים בגזרה גבוהה, 30 פאונד, אסוס.
אני חושבת שזה יהיה הזוג שלי. זה גם מפוספס, גם גבוה וגם, ובכן, מפוספס. האם כבר הזכרתי שזה מפוספס?



2. ג'ינס קצר גבוה ומתוק, 37 פאונד, נקסט.
מאוד מזכיר את מה שקניתי בקסטרו, אז ברור שאני בעד.



3. גיאומטריים, 170 ש"ח, זארה.
אני קצת לא בטוחה לגבי האורך של אלה. אבל כיוון שכבר סיפרתי שאני מתייחסת לקטלוג המקוון של זארה כאל מגזין מדע בדיוני אופנתי, אחרי שטרם הצלחתי לאתר ולו פעם אחת פריט משם בחנויות הממשיות - זה לא באמת משנה לי.


4. קלאסיים בנייבי, 89 ש"ח, מרמלדה מרקט.
יש לי פיק ברכיים מנייבי. אני מקווה שלא יראו את זה במכנסיים קצרים.


5. דמויי עור, 280 ש"ח, מרמלדה מרקט.
האמת שאני חושדת שיהיה לי חם בטירוף במכנסיים דמויי עור בקיץ הישראלי, אבל לחשוק לא עושה להזיע, אז מותר לי.



6. עם רושרושים, 22 פאונד, אסוס.
הצבע, האורך, הרושרושים - בתמונה הכל עובד מצוין. אבל אני מודה שאני כנראה לא אמיצה מספיק, וחשדנית הרבה יותר מדי, כדי לבחון את זה במציאות.


אז אם אתן נתקלות ברחוב בזוג נורות ניאון מהלכות - דעו שזו אני, ושהלכתי על זה. תרתי משמע. 

יום חמישי, 13 ביוני 2013

מעבר הר וים


לכל אדם יש סודות אפלים ובלתי צפויים. שלדים בארון. פרטי טריוויה שהוא לא שש לספר על עצמו.
אני? לי יש לב. מאבן.
הוא בארנק שלי. מצאתי אותו בחוף הים בגיל 14, ומאז הוא שם. עבר איתי אינספור ארנקים כבר (מביש לחשוב כמה), שפע בני זוג (פחות מארנקים, למרבה המזל) והרבה חוויות.


(בתמונה: הלב, וברבאבאים. כי ברבאבא מחמיא להכל.)


בתור אדם שסולד מקיטש בספרות, בקולנוע ובחיים, אני מגלה חיבה מפתיעה, כמעט מפצה, לקיטש בלבוש. אני אוהבת לבבות. אני אוהבת אותם על כל דבר: בגדים, תיקים, נעליים, אנשים אחרים. הם משפרי מצב רוח מיידיים, ולכן אין פלא שארוני מלא בהם. אבל למרות שפע הלבבות שמקיף אותי - תמיד יש לי מקום לעוד כמה. והנה כמה שאני מוכנה לעשות להם מקום. בכוח, אם יהיה צורך.


1. טבעת של לי בונק, 129 ש"ח.
מעבר לזה שאני מחבבת מאוד את לי בונק ואת תכשיטיה (ואף אוחזת בגאווה בשרשרת יונק הדבש האלמותית פרי עטה), הטבעת הזו תהיה מהממת אם תיענד על אותה אצבע כמו הטבעת מהסעיף הבא, שבבעלותי ---

2. טבעת של קרן וולף, כ 850 ש"ח.
את המהממת העדינה הזו רציתי חודשים רבים, וביום הולדתי עשיתי מעשה, נסעתי לנווה צדק והזמנתי לי אותה. ועכשיו היא רוצה חברה.

3. שמלה של אואזיס, אסוס, 38 פאונד.
השמלה הזו נכנסת ויוצאת ממבצעים בקצב רצחני, אז שווה פשוט לארוב לה בסבלנות. היא נעימה להפליא ומרגישה די איכותית. ויש עליה גם לבבות וגם נקודות, כך שאני לא יודעת את נפשי מרוב אושר.




4. חולצת פפלום לבבות, 180 ש"ח, מונה.
אני לא חובבת פפלום גדולה, אבל החולצה הזו מתוקה כל כך שהשתכנעתי בלי קושי לצרף אותה לרשומה. אמנם אין לדעת כמה זמן טרנד הפפלום יימשך, אבל בהנחה שהחולצה תחרש במרץ בקיץ הקרוב, ואולי גם בחורף תחת ז'קט ג'ינס שווה - היא נראית לי כמו קנייה מוצדקת.



5. כפכפי אצבע של מליסה, 199 ש"ח, פרשס.
כמה חפרתי על הכפכפים האלה. כמה עוד אחפור.



6. גרביוני לבבות, 8 פאונד, אסוס.
החורף הבא יהיה השלישי שבו אני משתמשת בגרביונים האלה (כמובן שהחלפתי כמה זוגות בתהליך...) וטרם נמאס לי. הם משדרגים כל הופעה בסיסית - רק צריך להזהר איתם קצת, שלא להגזים (מה שאני בהחלט נוטה לעשות.)



7. שרשרת של פונצ'אוס, 149 ש"ח.
אקססוריז אדומים הם פריט חובה, שמשדרג כמעט כל הופעה בעיניי. ואקססוריז אדומים עם לב הם שמחה כפולה ומכופלת!





8. שרשרת טריפל לב, נטעלי שני, כ 180 ש"ח.
השרשרת הזו, שקניתי בביג טום לפני כמה שנים, אהובה עליי כל כך שפעם, כשחשבתי שהיא אבדה לי אחרי שזכרתי בבירור שהנחתי אותה עד השידה אחרי שהורדתי אותה, קניתי עוד אחת. כמובן שכמה שבועות לאחר מכן מצאתי את המקורית במגירת החזיות שלי, לשם נשרה באלגנטיות מהשידה (ושם אני מחפשת מאז כל פריט אבוד שהוא, בהרבה פחות הצלחה לצערי), ועכשיו יש לי, ובכן, שתיים. שזה המון המון לבבות, איך שלא מסתכלים על זה.







יום שלישי, 11 ביוני 2013

שטה הספינה אל הים

ככה אני מרגישה כל פעם שאני נאלצת ללבוש בגד ים.
לפיכך, כבר שנים שאני מנסה לחמוק מהצורך ללבוש - ולרכוש - את חתיכת הגומי העוינת הזו שכל מטרתה לגרום לי להזיע (בשמש), להשרף (בשמש), לסבול (בשמש), להכנס למאגרי מים שאני לא מחבבת (ים ובריכה, ובעצם כל דבר שאינו המקלחת שלי או ג'קוזי מוצלח במיוחד ושחושף אותי, איך לא, לשמש) ולהרגיש לא בנוח. בשמש, אבל לא רק בגללה.
זה לא כי יש לי אישיוז עם הגוף שלי. יש לי, אבל זו לא הנקודה.
זה כי אני לא מרגישה בנוח לבוא בין הבריות כשאני - וגם הן, למעשה, בעיקר הן - בקושי לבושה, ומעט הלבוש שיש לי עשוי לייטקס.
קִראו לי פוריטנית, קִראו לי שמרנית, אִמרו שאני לא מתקדמת עם הזמנים. אולי. אבל על הצד החיובי - זה אומר שאני חוסכת מהעולם את הקרינה המסנוורת שעורי, שמגדיר מחדש את הצבע הלבן, מפיק במפגש עם אור השמש. למעשה, אני שומרת על הסביבה, על האוזון ועל ראייתם של הנוכחים בחוף בכך שאני לא הולכת לים ולא חושפת אף אחד לרמות סנוור בלתי בריאות שכאלה.
ביום שישי שעבר לא הייתה לי ברירה: אין לי בגד ים, ויש לי ילדים שרוצים ללכת לים (סטייה גנטית לא ברורה), אז הלכתי לקנות בגד ים. חמושה באמא שלי (ובארנק שלה), נכנסנו באומץ לסניף הסמוך של ליה לונדון, הרשת היחידה בארץ שמחזיקה מידות מוזרות כמו שלי (היקף: צר מאוד. קאפ: גדול מאוד. גדול מדי, אם שואלים אותי. אבל קלירלי לא שאלו.)
בסופו של התהליך יצאתי כשאני אוחזת לא בבגד ים אחד - אלא בשניים. זה לא היה קל, זה לא היה פשוט וזה בעיקר לא היה זול. אבל תם ונשלם ועכשיו יש לי לפחות חמש שנים חופש, תרתי משמע, מהסיוט הזה.

ולמה אני מספרת לכן את כל זה?
קודם כל כדי להתבכיין.
אחר כך כי כבר שבוע בערך שאני עובדת על הרשומה הזו, וזה עלה לי בדם, יזע ומדידת בגדי ים.
ולבסוף - כדי לספר לכן שבאתר המצוין Figleaves  יש רק היום 25% הנחה בהכנסת קוד (ONEDAY25) וזה בדיוק הזמן לקנות בגד ים, בעיקר אם אתן צריכות מידות מיוחדות, או שאתן לא פרופורציונליות לחלוטין וצריכות מיקס אנד מטש, או אם אתן סתם חובבות קניות ברשת, כמוני.

אם לא הייתי קונה כבר שני בגדי ים, כמות שערורייתית לכל הדעות בשביל אחת כמוני, הנה מה שהייתי שוקלת לקנות. מדובר בבגדי ים מקו מידות הקאפ הגדולות, כמובן. אלה מביניכן שיש להן חזה קטן ויכולות לקנות בגדי ים בזול, להיראות נפלא ולא להתייסר ולמצוא את עצמכן בגיל 18, טרם וומן אונלי הפציעו בארץ, יוצאות מחנות בגדי הים בוכות כי אתן חושבות, והמוכרת תומכת בדעתכן לחלוטין, שאתן מעוותות ולעולם לא תמצאו בגד ים במידתכן (סיפור אמיתי של "חברה"): אני לא רוצה לשמוע על זה.

1.ביקיני של Pour Moi?
כי הוא בדיוק בצבעים הנכונים לבגד ים, כי הוא נראה תומך להפליא והמפתח שלו בגודל הנכון וכי אפשר לשלב אותו עם חלק תחתון מפוספס בשביל הכייף.




2. ביקיני שחור של Curvy Kate.
כי יש לו פפיון על הישבן.
אני חוזרת:
פפיון
על
הישבן
!

חוץ מהנתון החשוב הזה (והוא באמת חשוב) - יש לו גזרה מצוינת, חלק תחתון מחמיא שניתן להפוך ליותר מכסה לבחירכן, והוא קלאסי לחלוטין.





3. ביקיני של פנטזי.
מדדתי אותו בצבע אחר והוא מושלם. חלק עליון מדויק וחלק תחתון (ספציפית זה עם הקשירונת בצד, כמו בתמונה) מחמיא להפליא אפילו למאותגרות בטן - כלומר, כרס - שכמותי.




4. בגד ים שלם של Pour Moi?
אחיו הבוגר ומלא הבד של הביקיני מהסעיף הראשון. מתוק עד אין קץ ומצוין למי ש - כמוני - לא אוהבת לחשוף בטן.




5. בגד ים שלם של פרייה.
אני קניתי אותו. זו סיבה מספקת, לא?
המחשוף שלו הרבה פחות עמוק מבתמונה ויש לו חזיה מובנית. הוא נוח, מחמיא להחריד והחגורה ממש "עושה" אותו. אפילו בעלי שם לב לחגורה, והוא בד"כ לא שם לב לפרטים אופנתיים אלא אם הוא מוצא אותם אופנסיביים במיוחד.
במילותיו שלו בנוגע לבגד הים הנ"ל: אני לא מבין בכל הפירוטכניקה הזו. אבל זה יפה.




סעו לשלום, רכשו במרץ - וספרו לי איך זה נגמר. אני אוהבת ספויילרים. 

יום רביעי, 5 ביוני 2013

משדר לקט

תובנה חדשה צנחה עליי היום: בעצם אני פשוט לקטת מצטיינת. מגשימה עד תום את ייעודי האבולוציוני. בעולם הקדמון הייתי נחשבת לשידוך נחשק. במאה העשרים ואחת אני סתם קצת בזבזנית. טיימינג איז אברית'ינג, אה?

הנה לקט החשקים העכשווי שלי:

1. ג'ינס קצר, 199 ש"ח, פרשס שופ.
אני לא חושבת שהירכיים שלי ראו אור שמש מאז 1999 בערך, אבל המכנסיים האלה גורמים לי לשקול מחדש. קודם אצטרך כמובן לקנות המון קרם הגנה, אבל זו נראית לי כמו השקעה סבירה בשביל ג'ינס קצר שהוא בדיוק באורך הנכון ובדיוק ברוחב הנכון. מצד שני, אני לא בטוחה שמערכת השמש תעמוד בסנוור שייגרם לה אם אחשוף את ירכיי באופן ישיר, ואני לא רוצה לגרום לאסון אקולוגי שלם. אולי אשאיר את הקצרים לבנות שמגיבות טוב יותר לשמש בניגוד, נניח, לתגובה של העור שלי, שחושב ששמש משמעה חומצה ומיד מתחיל לצרוב ולהתקלף, עוד לפני שיצאנו מהבית.



2. מכנסי פיקה, 380 ש"ח, מיכל מוטיל.
אני מתה על פיקה, חיבה שמעצבנת בטירוף את בעלי חובב שמיכות-המגבת. הוא לא מבין למה שמישהו ירצה להתכסות בשמיכה שמשאירה עליו הדפסים ואני לא מבינה למה שמישהו ירצה להתכסות במשהו שמיועד לספוג נוזלים. וכך אנחנו ישנים, איש איש ושמיכתו השונה, בבליל מעצבן ולא מעוצב בעליל של מצעים נפרדים. באסה. ואם כבר להתבאס, אז לעשות זאת במכנסיים המהממים האלה, שנראים מלטפים, כייפיים וקיציים להפליא. ועשויים מפיקה.


3. שמלת שנות ה 20, 100 פאונד, אסוס.
לפני כמה שבועות ניסיתי לשכנע את בעלי, חובב קולנוע פיינשמקרי בנשמתו, ללכת איתי לגטסבי הגדול. הוא סירב כי הביקורות היו קוטלות. "למה בכלל את רוצה לראות את זה?" הוא שאל. "הרי כתבת על זה עבודות בתואר השני, למה שתרצי לראות איך מחרבים את העומק של הספר?"
לא הצלחתי להסביר לו, אבל אתן בטח תבינו:
ב ג ל ל  ה ב ג ד י ם!!!!!!!


4. ספר תלת מימדי "ביקור בתיאטרון", 159 ש"ח, נמשים.
הסיבה היחידה שאני לא קונה את זה היא שאני לא חושבת שהילדים יתנו לי לשחק עם זה בנחת. בטח כל הזמן ינסו להדחף גם, ואז איך אני אמורה ליהנות?!?



בברכת "אני טרזן, כלומר, אקנה את טרזן, וגם את ג'יין. זה מגיע גם בוורוד?"